ראש השנה ראש השנה בס"ד פנה נא אל התלאות ואל לחטאות כשהשנה נמוגה באופק ושוקעת בתהום הנשיה, משתלטת עלינו תחושת ההחמצה, כאב הפרידה מעורר רגשי חטאה. שנה שלימה הלכה אל מחוזות העבר ולא נוצלה כראוי, אימת הדין חודרת אל הלב ואנו "זוחלים ורועדים מיום בואך". פתאום כולנו שמים לב לרזון שתקף את הלוח שתולה על הקיר, כמעט ולא נותרו בו דפים! הדפים נתלשו ולא ישובו לעולם, לשווא נחפש את יום האתמול, אולם במשנת החסידות למדנו כי כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, "כל עוד בו נשמתו יקו תשובת יציר אדמתו להחיותו להיטיב אחריתו" (מתוך תפילה), וכדבריו של רבי נחמן מברסלב "כשם שהנך מאמין שאפשר לקלקל, האמן שאפשר לתקן", דבר שמשרה אווירה מעורבת של שמחה ופחד בימים הנוראים, הרגשה של תקווה מלווה בחרדה. אנו לא משלימים עם תחושת האבדון בכך שאנו מנצלים את הימים והרגעים האחרונים של השנה לסליחה ולתפילה ומחפשים להתלות בזכויות ובתלאות. מנהג בני אשכנז להתחיל בסליחות במוצאי שבת, ולפתוח את הסליחות בפיוט של "במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה" כשבו אנו מבקשים מבעל הרחמים: פנה נא אל התלאות ואל לחטאות. רבים תמהו על שימוש במילים אלו, גם אם מבקשים אנו מהקב"ה להתחשב בנסיבות צוק העתים של התלאות והייסורין. אך איך אנו מעיזים לדרוש בשל כך התעלמות מהחטאים? משל למה הדבר דומה, לילד שנחבל בהולכו ברחוב והרגיעו אביו בעזרת מתנה, כפיצוי על כאבו. כעבור מספר ימים עשה הילד מעשה קונדס בכיתתו והמלמד העניש אותו על כך. והנה הילד כששב לביתו בבכי וצער תבע לקבל עוד מתנה כפיצוי על הסבל. אמר לו אביו: לו היית שב מבית הספר ובידך מכתב הוקרה מהמלמד או ציון לשבח על מבחן, הייתה הצדקה לבקשת הפרס. לו היית ניגף באבן ונחבל הייתה הצדקה לפיצוי. אבל עתה, שהרעת את מעשיך וקיבלת את ענשך מדוע שתקבל על כך פרס?! והנמשל: אילו היו התלאות פרי אסון ומקרה הייתה הצדקה לבקש התחשבות בגינן, אבל מאחר שהן באו עלינו כעונש על חטאינו- איך ניתן לבקש רחמים בגינן, ועוד לבקש להתעלם מסיבתן? התשובה על כך נתונה בחסד שעוטף אותנו מסביב לתלאות וליסורין, דבר שבלט מאוד במלחמה שפקדה את יושבי צפון הארץ. מאות אלפים נטשו את ביתם ויושבי מרכז הארץ פתחו את ליבם ואת בתיהם להם. עיני כל חוזים במסכת מדהימה של חסד, של הושטת יד אחים נאמנה ומעודדת מאיש לרעהו. בכל עת מבחן רואים אנו את יופיה של הנקודה היהודית הפנימית: גומלי חסדים. יהודים נתבעים ונותנים להכנסת כלה, להקלת מצוקת הזולת, לתמיכה במי שמט מטה לחמו, ולכל דורש עזרה. אלו ה"תלאות" שאנו מבקשים מהקב"ה להביט בהם כי בעבורן מלך מוחל וסולח ל"חטאות". שמעתי לתרץ בשמו של הגה"צ רבי משה באב"ד הי"ד על פי הסיפור שמובא על חסיד אמיד ונכבד של רבי אלימלך מליזענסק זצוק"ל, שפעם בליל ערב יום הכיפורים פנה אל רבו הקדוש בבקשה לראות כיצד הוא הצדיק עורך את סדר הכפרות. "זה עשרות בשנים שאני נוסע אל רבינו- התנצל החסיד- ואף פעם לא נזדמן לי לראות את הכפרות של הרבי, והפעם נתעוררה בלבי תשוקה עזה לראות". החסיד התבונן היטב במעשה הכפרי, ונתפעל עד מאוד מסוג "כפרות" זה, נפרד מבעל הבית ונסע בחזרה לליזענסק. הגיע לשם בעוד לילה ונכנס ישר לבית הצדיק. כשראהו הצדיק אמר לו, תספר לי מה ראית שם? סח לו החסיד את כל המאורע. השיב לו הרבי רבי אלימלך מליזענסק זצ"ל שזהו שאמר דוד המלך נעים זמירות ישראל (תהילים ל"ח, ה-י), "כי עוונותי עברו ראשי וכמשא כבד יכבדו ממני... ה' נגדך כל תאוותי", אבל לעומת זאת, גם "ואנחתי ממך לא נסתרה" וסיים הצדיק מליזענסק כשחיוך מרחף על שפתיו, בזה"ל: עכשיו הנך כבר יודע איך עושים כפרות. כך גם אמר רבי לוי יצחק מברדיטשוב סניגורן של ישראל כמתחטא לפני בורא העולם: אבינו הטוב שבשמיים, הנה אנחנו איננו עורכים עימך חשבונות על העבר... כמה רע ומר היה לנו! אף אתה רחומנו, אל נא! אל תעשה עימנו חשבונות... אל תפן לייצר, ראה תראה את חן עמך והדר נחלתך!כתוב לחיים טובים כל בני בריתך, כשקוע השנה- העמוסה והטעונה מאורעות ואירועים, בצד הדמעות על חטאים ועוונות, נערוך פרידה לרגעים הקשים והדואבים אשר פקדו שנה זו, ונאמר לה לשנה זו: תכלה שנה וקללותיה. אבינו מלכנו: תחל שנה וברכותיה, בבקשה ממך מלך חפץ בחיים זכרנו לחיים, תן לנו שנה טובה ומתוקה, שלח לנו גאולה וישועה.
|
לוח עברי
חגים ומועדים