פרשת כי תצא

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

ארבעים יכנו

"כי לא אחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו. אמת כי אתה הוא יוצרם, ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם" – ברוב טובו המציא לנו הקב"ה דרכים להיפטר מעוונותינו, ישנם מעשים שבתשובה גרידא הם נמחלים ומתכפרים, וישנם הזקוקים לעונש כדי להסירם, כשאחד מהם הוא עונש המלקות.

המקור לחיוב המלקות מתבאר בפרשתינו "והיה אם בן הכות הרשע... והכהו לפניו כדי רשעתו במספר, ארבעים יכנו לא יוסיף". במסכת מכות (כ"ב) נחלקו חכמינו ז"ל, לדעת רבי יהודה דברי התורה כפשוטם ועל העבריין ללקות ארבעים מלקות במלואן. לעומתו חכמים סוברים שמספר המלקות אינו אלא שלושים ותשע, ולדעתם כוונת הכתוב על מספר הסמוך לארבעים והיינו שלושים ותשע. האדמו"ר מטשורטקוב זצ"ל אמר שלפיכך גרעו חז"ל מכה אחת ממנין הארבעים להורות למוכה שעדיין לא פרע את כל חובו, ויקיים בנפשו את הפסוק "חטאתי נגדי תמיד".

האדמו"ר  מאוסרובצה נפגש פעם עם הגאון רבי חיים עוזר גרוזינסקי זצ"ל בעל האחיעזר ושוחחו בעומקה של הלכה, וכשהגאון רבי חיים עוזר התפעל מאוד מדבריו של האדמו"ר מאוסטרובצה, הכריז: הנכם גברא רבה! השיב לו האדמו"ר לא בזה נקראים גברא רבה!

שאלו הגרח"ע במה נקראים גברא רבה? השיב לו האדמו"ר את דברי הגמרא במסכת מכות, המסיקה מדברי חכמים שדרשו כי מלקות הינם ל"ט ולא ארבעים,  שטפשים הם האנשים הקמים מספר תורה ולא קמים מפני תלמידי חכמים, דאילו בתורה נאמר: "ארבעים יכנו", ובאו חז"ל ואמרו שארבעים אלו אינם אלא שלושים ותשע מלקות ופחתו מכה אחת הרי שכוחם גדול מאוד. שאל האדמו"ר מדוע הרחיקה התורה לפרשתינו בספר דברים. ולא הסתפקה בספר ויקרא. שם נאמר בפרשת  ספירת העומר "תספרו חמישים יום", וחז"ל דרשו שזה אינו אלא ארבעים ותשע ימים, הרי שגם כאן הפחיתו יום אחד?
מכאן, אמר האדמו"ר לגאון רבי חיים עוזר למדנו שגדלות חז"ל אינה בהפחתה של יום אחד מספירת העומר, אלא דווקא ממה שפחתו מכה אחת מעונשו של הרשע אפילו שחטא וזו מעלתם. אם כך גברא רבה הינו מי שמקל בצערו של חבירו ולא רק עוסק בחידושה של תורה.