סיפורי החורבן

מאגדות החורבן

תנו רבנן, משחרב הבית בראשונה, נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידם ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גיזברין נאמנים, יהיו מפתחות מסורות לך- וזרקום כלפי מעלה; ויצתה כעין פיסת יד וקיבלת מהם, והם קפצו נפלו אל תוך האור.

תלמוד בבלי, מסכת תענית דף כ"ט, עמוד א'.

"...ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש, ננעלו שערי תפלה. שנאמר: גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי (איכה ג). ואע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו. שנאמר: שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש(תהילים לט).

"אמרו חכמים, מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, נסתלקה שכינה לשמים, ויש אומרים שלעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי. כביכול אין שחוק לקדוש ברוך הוא ואין שמחה לפניו, עד שיבנה את ירושלים ויחזיר את ישראל לתוכה מיום שחרב בית המקדש לא נראה רקיע בטהרתו, ואין הגשמים יורדים מאוצר הטוב ונעשו גשמים צמוקים, ולא ירד הטל לברכה, ניטל טעם הפירות ובטל יין קרוש, נגנזו עצי הקינמון, בטל השמיר ואין נופת צופים..."

תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ל"ב, עמוד ב'.

תיקון לחורבן

רבי רפאל מבראשיד נוהג היה לעסוק בהשכנת שלום בין הבריות. כל אימת שהיה שומע על סכסוך או מחלוקת היה ממהר ומשתדל בכל מאודו להשכין שלום.

פעם אחת, ביום תשעה באב שמע שבבית אחד יש מריבה. מיד עזב את כל עיסוקיו ונחפז לאותו בית כדי להשכין שלום.

כשחזר לביתו שאלוהו תלמידיו: "אי אפשר היה להמתין יום אחד ולא להתרוצץ ביום צום"?

השיב הצדיק: "אדרבה, בית המקדש הלא חרב בעוון שנאת חינם, ומה יכול לתקן את סיבת החורבן יותר מעשיית שלום?!"

לא יהיה צורך

נוהג היה רבי אברהם מטשכנוב לקנות בכל שנה ספר "קינות לתשעה באב" חדש. כשגמר לומר את ה"קינות", היה שם אותם במקום הגניזה שבבית הכנסת, והיה אומר: "בטוח אני שבמשך השנה יבוא המשיח, ולשנה הבאה לא יהיה לנו צורך ב"קינות".

נשבר לב העולם

"והר הבית עודנו עשן כולו. עיי אפר, תלי רמץ ואודים עשנים יחד נערמו, וגחלים לוחשות, צבורים צבורים, נוצצות כערמות אקדח וכדכד בדומית שחר. ויליטו המלאכים את פניהם בכנפיהם, כי יראו מהביט אל צער האלהים. ותיהפך שירתם בשחר ההוא לקינה חרישית ונהי דממה דקה. דומם פרשו ובכו, מלאך לנפשו מלאך לנפשו, ויבך בדממה כל העולם עמם... ואנחה חרישית אחת, חרישית ועמוקה, מכנף הארץ עלתה ופשטה - ותישבר בדומית הבכיה. נשבר נשבר לב העולם, ותעל השכינה מעל החרבות ותבא במסתרים."

חיים נחמן ביאליק, "מגילת האש"