פרשת ואתחנן

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

ואהבת את ה'

שתי מצוות בפרשת השבוע תלויות בלב ובמחשבה, האחת מצוות עשה: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" והאחת מצוות לא תעשה, האחרונה שבעשרת הדיברות: ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאווה בית רעך, שדהו, ועבדו ואמתו, שורו וחמורו וכל אשר לרעך" מצוות אלו מסורות ללב ואינן תלויות במעשה ידינו, וכבר הפליגו המפרשים איך ניתן לצוות על הלב והמחשבה, בקושי אנו שולטים על מעשינו, ואיך נשלוט על מחשבותינו וליבינו?

מסופר על חסיד שבא אל רבו הבעש"ט הק' זי"ע מדוכדך, ושטח בפניו את מצוקתו על מחשבות זרות שטורדות את שלוותו, ובפיו בקשה ותחינה איך יכול הוא לשלוט על מחשבותיו וליבו? הבעש"ט ששמע את מצוקתו וכאבו הכנה של החסיד רשם לו את כתובתו של רבי אהרון הגדול מקרלין זי"ע, והציע לו ללכת אליו כדי לשמוע את עצתו.

החסיד שם מיד את פעמיו אל קרלין המרוחקת כדי לקבל מרפא לנפשו. באישון ליל, זיהה את עירו של הצדיק. גשמי הזעף פינו את מקומם לטובת השלג הלבן והצחור. אין איש נראה מהלך במזג אויר קפוא שכזה, השקט שרר, והחשכה היתה ממשית עד כדי אימה. במי יוכל להעזר שאל החסיד את עצמו? רק אור קטן הבליח ממרחק, בית דל וצנוע, מהרה החיש פעמיו שמה. לא חשוב את מי אטריח בשעה שכזו ובקור שכזה, העיקר שאציל את נפשי מסכנת חיים וודאית, כך אושש את עצמו החסיד הנמרץ בשעה שכיוון פעמיו אל הבית הקט תוך שהוא נאבק בסופה.
הוא נקש בחלון הנמוך, בעל הבית נראה מסיט את הוילון ומביט בו ארוכות, מבטו היה מפעים, ההילך קפא על עומדו בהפתעה עצומה. צמרמורת חמה ונעימה השתלטה על ליבו: הנה!! הנה כי כן! הצדיק בכבודו ובעצמו!! רבי אהרון, הוא האיש אשר נראה עתה בחלון!! רגלי הוליכוני כמו בהשגחה פרטית! נס! מלמלו שפתיו בריגשה.
ידע החסיד בביטחה גמורה כי בעוד רגע כמימרה תיפתח הדלת והצדיק יכניסו ביתה. חלפה דקה, חלפו דקותים, הדממה שבה לשקוט, הוילון הוסט שוב אל מקומו הקודם, ורק האור הדל אשר נראה מן החלון הראה והוכיח כי עדיין עומד הוא בחוץ! מדוע הוא משתהה? שאל את עצמו החסיד, ומיהר לנקוש שוב על החלון. חיכה דקותיים ואחר רץ אל הדלת... לשווא! הדלת לא נפתחה, הנקישות הפכו לחבטות אבל הדלת עדיין נעולה. לאחר שעה ארוכה של כאב לב עצום ואכזבה של חוסר הבנה נתמוטט החסיד ונרדם על המפתן.
הבוקר אור. והנה נפתחה לרווחה, רבי אהרון עמד שם וחיוכו מלבין שיניים. שלום עליכם רבי יהודי! אמר כשהוא מנסה להרים את החסיד החלוש שלום עליכם! מעיל האורח ספוג מימטר שמים היה. הצדיק פתח קישוריו והורידו מעל כתפיו של החסיד אשר בא ממרחק. וכשהוא אוחז בידו הכניסו אל החדר ברוב שמחה, ושואל את האברך לפשר מסעו. עד שאתם שואלים אותי על מעשי מתפלא אני על התנהגותכם! קבל החסיד בזעף. הרי ראיתם אותי אמש בשעת הסופה! בעצמכם הבטתם בעד החלון. ביקשתי את עזרתכם ונתעלמתם! לא הכנסתם אותי אל ביתכם! ואילו היום כבוד מלכים אתם נוהגים בי. האם פתאום נזכרתם כי במצוות הכנסת אורחים מדובר?? ולשם מה הטריח כבודו את עצמו עד לכאן? שב רבי אהרון ושאל כשהוא מתעלם מתביעתו של החסיד.
הבעש"ט, שלחני אליכם, אמר כלאחר יד. הבעל שם טוב! התרגש רבי אהרון. התעשת החסיד בראותו את הצדיק בכיסופיו, שטחתי לפניו בעייתי העצומה, באשר מחשבות זרות מפריעות את שלוות נפשי והוא שלחני אליכם למען תעוצו לי עיצה. בעצמך ראית! כך אמר רבי אהרון בקול נחרץ כי כשאני בעל הבית אני הוא הקובע מי הוא זה אשר ייכנס אל ביתי! ומי יעמוד אפילו לילה שלם בסופה ולא יוכל להתפרץ הנה!! האדם הוא הבעל הבית על עצמו ומחשבותיו, אם תרצה לא יכנסו אל ביתך הרהורים זרים, ככל שתכניס אל ביתך אהבת ה' ומחשבות טובות כך ידחקו מפניהם תאוות ומחשבות זרות, משיב לו רבי אהרון הגדול.

מצוות העשה של ואהבת ה' אלוקיך משלימה את מצוות הלא תעשה של לא תחמוד ולא תתאווה, אם פותחים את הלב לאהבת ה' דוחקים מפניה את המחשבות הטורדות ואינם מניחים להם להכנס פנימה.