פרשת פנחס פרשת פנחס בס"ד בעיון בהיסטוריה של פנחס אנו מוצאים סגנון הנהגה ואישיות אחרת ממה שמוצג בפרשתינו, שאולי מבאר את השכר שניתן לו מהקב"ה "הנני נותן לו את בריתי שלום", שלכאורא אינה מידה כנגד מידה למעשה הקנאות, ואדרבה סותרת לה? כאשר אליהו הנביא עולה בסערה השמימה נפרד ממנו ממשיכו אלישע בן שפט, והוא פונה אל מורו ורבו ואומר לו: "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי" (מלכים ב',ב') תעביר אלי כפליים ממה שיש לך, מהאוצרות הרוחניים ומכושר הנבואה שלך. אנחנו יודעים שתלמיד אומר הלוואי ואגיע למדרגה של מורי ורבי וגם זה הרבה, אולם מהיכן אלישע לוקח את ההעזה הזאת לבקש פי שניים מאליהו רבו, הרי זה נראה עד כדי חוצפה? י"ל שגדלותו של אליהו היתה בשילוב בין הדברים, קנאות כשצריך, וקירוב לבבות ושלום כשצריך, כח זה ניתן לו ע"י הקב"ה לאחר הקנאות הראשונה "הנני נותן לו את בריתי שלום" בריתו של הקב"ה היא שלום כשצריך, ומלחמה כשצריך, "ה' איש מלחמה ה' שמו". קנאות אמת היא אינה תכונת אופי, אלא אילוץ במצב מסוים, כך שמעשיו אינם סותרים אחד את השני אלא אדרבה משלימים אחד את השני. אלישע מוצא לנכון לבקש מאליהו רבו את התכונה הזו, את הכישרון הזה, של "פי שניים ברוחך אלי". אלישע מבקש מרבו שינחיל לו בבקשה את הכוח הזה לדבר בשתי הפיות הללו, כל אחד במקומו, לשעתו, ולצרכיו. תן לי את הכוח לדעת להתגמש, להתפשר ולסגת במקום שצריך, ואת הכח של לדעת לעמוד על דעתי ועל עקרונותי במקום שצריך. שני הפיות הללו ביקש אלישע מאליהו להעביר אליו מאחר שהוא זקוק לזה בשליחות המנהיגותית. כמה חשוב לנו לקחת את הדרך הזו של אליהו הנביא הוא פנחס הקנאי, ולהשתמש ברוחו הכפולה במקומות הנכונים.
|
לוח עברי
חגים ומועדים