פסח שמח לקוראי 'איגרת' בארץ ובתפוצות ישראל,

העלייה לרגל לבית המקדש, ערב חג הפסח, הייתה מעמד מרשים ויוצא דופן לכל משתתפיו. אל רבבות היהודים מרחבי העולם העתיק אשר עלו לירושלים לחוג את הפסח הצטרפו גם לא-יהודים רבים שביקשו לחזות באירוע הלאומי והדתי רב-הרושם.
לפניכם תיאור נדיר של נציב הרומיים, אשר נשתמר באורח מופלא עד ימינו, ומספק לנו מבט נוסף ומרגש על העלייה לרגל בבית המקדש השני. האגרת, שקטעים ממנה יובאו להלן, עברה גלגולים ותרגומים שונים, שכן תחילה נכתבה ברומית, לאחר מכן תורגמה לספרדית, ואז לעברית - אז גם נוספו לה, כנראה, הביטויים התיאוריים הלקוחים מפסוקי התנ"ך.
 
"כשמגיע ראש החודש הנקרא אצלם ניסן, יוצאים רצים ושלוחים במאמר המלך והשופטים וכל סביבות ירושלים, לכל מי שיש לו מקנה צאן וקצת בקר, שימהר להביא המקנה, כדי שימצאו עולי רגלים די זבחיהם וגם למאכלם, כי העם רב מאד...ואז היו כל אנשי מקנה ממהרים ובאים. ובנחל סמוך לירושלים היו מעבירים המקנה בנחל, כדי שירחץ וינקה מכל לכלוך. ואמרו, שלזה אמר שלמה (המלך): 'שעלו מן הרחצה'. ובהגיעם להרים אשר סביב לירושלים היה הריבוי כל כך, עד שלא נראה דשא, כי כולו הפך לבן מלבנוניות הצמר.

ובהגיע יום י"ד לחודש (ערב החג), היו עולים במגדל גבוה שבמקדש...ושלוש חצוצרות של כסף בידם, ותוקעים. ואחרי תקיעה מכריזים: "עם ה' שמעו! הגיע זמן שחיטת הפסח"...וכאשר שמעו העם את הקריאה, היו לובשים בגדי מועד, כי מחצי היום... היה יום טוב לכל היהודים, לפי שהוא זמן קרבן.

בפתח העזרה הגדולה, היו עומדים שנים עשר לוויים מבחוץ וגזרי כסף בידם, ושנים עשר מבפנים וגזרי זהב בידם. ...ובמקום השחיטה, שורות שורות של כהנים היו בכפות של כסף וכפות של זהב בידם, ושורה ...של כסף – כולה של כסף, ושל זהב – כולה של זהב, וכל זה להידור ולתפארת.
וכל אחד מן הכהנים שבראש השורה, מקבל כף אחת ...ונותנה לחברו, וחברו לחברו עד סוף, באופן שכל כהן וכהן היה מקבל כף אחת מלאה ומחזיר כף אחת ריקנית. ולא היה זה להם עיכוב, כי היו כל כך זריזים בעבודה זו, עד שהיו הכפות נראות רצות ובאות 'כחצים ביד גיבור'. ושלושים יום מקודם  (החג) היו מרגילים עצמם בעבודה זו ורואים מקום הטעות אשר אפשר, או מכשול שיסופק להם.
ושם שני עמודים גדולים וגבוהים, ועליהם שני כהנים בחצוצרות של כסף בידם, ותוקעים בהתחלת קרבן, כדי להשמיע לכהנים העומדים שם... שיאמרו ההלל בקול רינה ותודה ובכל כלי שיר אשר להם...

והתנורים שהיו צולים בהם הקרבן היו על פתחיהם, ואמרו לי, כי הוא לפרסם האמונה ולשמחת החג, ואחר הצלייה אוכלים בקול הלל ורינה, ונשמע קולם למרחוק. ואין שער משערי ירושלים שינעול בלילי הפסח, מפני כבוד העוברים ושבים כי רבו.
אמרו היהודים, שנמצאו בפסח אחד כפלים כיוצאי מצרים."

גם השנה נסב לשולחן הסדר, ואנו נושאים עימנו את זכר יציאת מצרים, ובצדו זכר זבח הפסח בבית המקדש בירושלים.
הקרן למורשת הכותל מברכת אתכם בחג של חירות הנפש וחירות הגוף. יהיו זכרונות העבר נר לרגלי עתידנו.